חג החירות

הרב אליעזר קשתיאל   י"ט ניסן ה´תשע"ב

חג החירות


Ò
   
כל דכפין ייתי וייכול

הטבע כולו מלא חוקיות, קביעות, חסר חופש ובחירה. עונות השנה, מעגלי החיים מוכתבים וחקוקים, ורק ברצונו של האדם - מתגלה החופש.

 

חריג הוא הרצון האנושי, מיעוט הבטל ברוב. פלאי, כיצד הוא מתקיים מלא חופש, בעולם שכולו חוק והכרח. הרצון האנושי דומה הוא בחירות שבו, לרצון האלוקי שברא את העולם, שמנהיג את ההסטוריה בחופש מוחלט.

הקב"ה ברא את העולם בחופש, ללא מכריח, ללא חיפוש תועלת, ללא צורך כלשהו. אולי ניתן לנסח, שחסדו הגדול של הקב"ה בבריאת העולם - הוא שיא החופש, שיאה של החירות. "עולם חסד יבנה".

 

כשהאדם דבק בחסד, בנתינה ללא חשבון תועלתי, בנתינה שאין בה הכרח או חובה - טועם הוא טעמה של חירות אלוקית, חירות היצירה.

זוהי הכותרת של ליל הסדר - החסד האלוקי האדיר, ועימו - רצוננו לדבוק בו.

החסד האלוקי שבהוצאתנו ממצרים, והנסיון שלנו להתחקות בעקבותיו על ידי ההכרזה - "כל דכפין ייתי וייכול".

 

Ò    ולא יראה לך חמץ

החסד, החופש, הרצון החירותי, הועצם ביציאת מצרים גם בשבירת כל חוקי הטבע. הניסים הרבים שביציאה לחירות עולם, העידו על חופש מוחלט, שאינו כבול לאף מסגרת חומרית, על רצון של בורא, אשר חסדו מעל כל תבניות וסדרים.

 

זו אופיה של הגאולה - מלאה חסד וברכה, חופש ורצון, נס. זו גם מהותה של התורה, אשר תחילתה חסדים וסופה חסדים, וכולה "תורת חסד". שהרי כל העוסק בתורה - הופך הוא ל"בן חורין", לאדם אשר מודע יותר לחופש הרצון שבו, ליכולת לפעול מתוך אידאל מוחלט, ללא מכריח חיצוני.

 

עם ההתקרבות לגאולת מצרים, מבערים אנו את החמץ, ומכינים עצמנו לאכילת המצה.

החמץ - משול לדמיון המוגזם, המלא אויר, שאין בו אמת. הבצק התופח משקף את הדימויים העצמיים המופרזים שלנו על עצמנו, המפריעים לנו לבחור מה שנכון באמת, המפריעים לנו להעניק חסד בלב טהור.

אדם השבוי בדימויים של מעמד חברתי, של כבוד מלאכותי, של צרכים שלכאורה זקוק להם מאוד – לא יוכל להיות חירותי ברצונו, חופשי בנתינתו.

חמץ - בגימטריא - פגימה, יש פגם גדול בניפוח המחשיב את האדם מעבר למה שהוא.

 

Ò    הלילה הזה כולו מצה

אבל חופש גמור, הוא גם חופש מן הזמן, מרצף האירועים, משרשרת התהליכים.

הקב"ה ברא את עולמו יש מאין, לא כתוצאה מאירוע שהוביל לבריאה, ולא מתהליך שהוביל לכך. רצון חופשי הינו רצון המוּנע מערכים טהורים ומוחלטים, בלתי תלויים בתהליכים קודמים, בנסיבות משתנות שהזמן גרמן.

זוהי המצה - נטולת הזמן, נטולת התהליכים, מופת להחלטות עצמאיות, משוחררות מאילוצי העת, מהכרחי הרצף.

 

כח הרצון החרות על ליבנו יכול להתנשא לעמדה חופשית, אצילית, אשר שיקוליה דבקים בנצח, במה שמעל החולף והזמני.

 

המצה - "לחם עוני". "לחמא עניא". עניה בטעמים, ללא תוספות ותבלינים, ללא חומרי ריח וקישוט, דלה, כחושה. אך דוקא בשל עניותה - מתבלטת בה החירות. החירות מהצורך בטעם הלוואי, ברווח הנוסף, בשכר שבא "מן הצד". היכולת להחליט, לחשוב ולבצע בכוונה טהורה, נטולת רווחים, נטולת הצורך בעשירות, בחופש מוחלט מהישגי משנה נלווים.

 

לא העוני הפיזי הוא הנושא, אלא חוסר התלות ברווח, בהישג נתפס, בחוש טעם שקיבל סיפוקו.

ללב טהור אנו מייחלים, לרוח ישר בקרבנו, ללא דמיונות כזב, ללא הכרחים קדומניים, ללא צורך בעשירות חיצונית.

 

כזוהי כנסת ישראל, החיה את אמונתה ביושר ובמסירות, באהבה ובענווה.

 

חג חירות שמח וכשר!

אלומות ניסן תשע"א


          ברצונך להנציח את יקירך במקום זה? התקשר 0544-385379

 
בית המדרש לתורה והוראה (ע.ר) אלון מורה – שכם
ד.נ לב השומרון 44833, טל: 02-9973905 פקס: 02-9973965 mosdotelm@gmail.com

כיפה, יהדות, שאל את הרב, פרשת השבוע